ספר מקבים ב י״ב

1 ויהי בשנת מאה וארבעים ושמונה, בחמישה עשר יום לחודש האביב, יום אשר הוקם בו הברית הזאת, וישב ליזיאש אל המלך, והיהודים שבו לעבוד את עבודתם בשדה.

2 ופקידי הארץ אשר נשארו בכל הערים מסביב והם: טימוטיוס ואפולוניוס בן גיניאש וירונימוס בן דימופון וגם ניקנור נציב אי קיפרי, לא נתנו להם מנוח, וימררו את חייהם.

3 וגם יושבי יפו עשו בם נבלה אשר אין כמוה, בפתותם את היהודים הדרים בתוכם לרדת עם נשיהם וטפם אל האניות אשר הכינו, להראותם כי אין איבה בינותם.

4 וייאותו היהודים לתומם לרדת בתוכם כאשר אמרו יושבי העיר, כי לא חשבו על מרמה.

5 ויהי בהיותם בלב ים וישקיעו אותם במצולה, וימותו כמאתיים נפש.

6 ויהי כשמוע יהודה את התועבה הגדולה הזאת, ויאסוף את אנשיו, ויצעקו אל ה' השופט צדק, לנקום את נקמתם.

7 וייסעו לקראת מרצחי אחיהם, ויציתו באישון לילה את החוף אשר לעיר באש, וישרפו כל האניות, וכל הנמלטים שמה הכו לפי חרב.

8 וירא את העיר כי מסוגרת, ויעל מעליה ויחשוב מחשבה לשוב מהר ולהכרית כל יושביה.

9 ויוגד לו לאמור הנה יושבי יבנה גם הם חורשים רעה על היהודים אשר בקרבם, ומזימתם לעשות כמעשה אנשי יפו.

10 וייפול גם על יושבי יבנה לילה, וישרוף את החוף ואת האניות, ונוגה לבת האש נראה בחוצות ירושלים, כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ.

11 ויפן משם ויוסף עוד ללכת תשע כברות ארץ להלחם בטימוטיוס, ויגע גדוד ערבים בדרך ומספרם כחמשת אלפים רגלי וחמש מאות פרשים.

12 ויתגרו בו ותהי המלחמה כבדה עד מאוד, ותחזק יד יהודה ואנשיו כי ה' נלחם להם.

13 ויראו הערבים כי לא יכלו לו, ויקראו לו לשלום ויאמרו:

14 הא לכם מקנת צאן ובקר, ואם טוב בעיניכם והיינו גם בעזרתכם.

15 וירא יהודה כי בתום לב ידברו, וישלם עימהם ויתקעו כף, ויפנו איש למסעיו.

16 ויצור יהודה אחרי כן על עיר רחבת ידים וחומות ומעברות לה מסביב, והעיר רבתי עם מעמים שונים, ושמה קספין.

17 ואנשי העיר ההיא בטחו על חומותיה הבצורות ועל מסכנותיה המלאות בר ואוכל, ולא יראו מפני יהודה וחילו, ויחרפו ויקללו אותם.

18 וישאו אנשי יהודה את קולם אל ה' אלוהי צבאות אשר הרעיש והפיל את חומות יריחו בימות יהושע בן נון בלי נשק ומגן.

19 וירוצו בכל מאמצי כוחם כפראי יער על החומות, וילכדו את העיר.

20 ויכו מכה רבה ביושביה, עד כי מי הבריכה מסביב נהפכו לדם, ורוחב הבריכה כשתי חלקות שדה.

21 ויסעו משם הלוך ונסוע שבע מאות וחמישים כברות ארץ, עד לבוא חרקה, והיהודים אשר בתוכה נקראו בשם טוביים.

22 אך לא מצאו שם את טימוטיוס, כי עלה מעל העיר בלי עשות מאומה, אפס כי נתן מצב חזק בעיר בצורה הקרובה לה.

23 ויקומו שני ראשי חיל מגדודי יהודה, דוזיטיוס וזוזיפטר, ויכו את המשמר אשר נתן טימוטיוס בתוכה לפי חרב, ומספרם כעשרת אלפים איש.

24 ויפקוד יהודה אחרי כן את חילו ויחלקם לגדודים וייסע לקראת טימוטיוס ואנשי צבאו, ומספר פקודיהם היה מאה ועשרים אלף איש רגלי, ואלפיים וחמש מאות רוכבים על סוסים.

25 וישמע טימוטיוס כי קרב יהודה וחילו לבוא לקראתו, וישלח את הנשים ואת הטף וכל העבודה אל עיר קרנים, כי העיר ההיא יושבת בין הרי מצור ואין מקום לחנות עליה.

26 ויהי אך ראה ראו את פאת המחנה אשר ליהודה, והנה אימה חשכה נופלת עליהם, כי ראו מלאך ה' ניצב לקראתם הרואה כל דבר.

27 וינוסו נבוכים על פני השדה אנה ואנה. ובחופזם נפלו איש בחרב רעהו.

28 וירדוף יהודה בזרוע נטויה אחריהם, ויזנב בהם עד השחיתו כשלושים אלף איש.

29 וטימוטיוס נפל בידי דוזיטיוס וזוזיפטר. ויתחנן ויבקש על נפשו ויאמר:

30 ראו כי רבים מאבותיכם ומאחיכם בידי המה, ואם תמיתוני אתם, מי יציל את נפשם ממות.

31 ויהי כאשר התערב לשלחם כולם לחופשי, וירפו ממנו וישלחוהו בשלום בגלל אחיהם.

32 ויפן יהודה משם מול קרנים והתרקטיון, ויצבא עליהם, ויך כעשרים וחמשת אלפים איש לפי חרב.

33 אחרי כלותו שם את פניו מול מבצר עפרון, וליזיאש בתוכו עם חיל כבד ועצום מעמים שונים.

34 והמון בחורי כוח ניצבים מחוץ לחומות להתייצב נגד הצרים, והעיר מלאה כל כלי מלחמה.

35 ובכל זאת גברה יד היהודים עליהם וילכדו את העיר, כי קראו אל ה' אלוהי צבאות השובר בזרוע כל כוח האויב, ויפילו עשרים וחמשה אלף איש ארצה.

36 משם עברו אל קריית השיטין, ורחוקה היא מירושלים כשש מאות כברות ארץ.

37 ויאמרו היהודים אשר בקרבה לאמור.

38 האנשים האלה שלמים הם אתנו, וגם עשו עמנו רק טוב בכל התלאות אשר מצאו את אחינו, וייטיב יהודה עימהם ויברך אותם.

39 ויאמר היטבתם לעשות וכה תוסיפון.

40 וישב את אנשיו ירושלימה לחוג את חג השבועות.

41 ויהי כי עבר החג, ויקומו להלחם בגוגיאש שר צבא אדום.

42 והוא נוסע לקראתם בשלושת אלפי איש רגלי ובארבע מאות פרשים.

43 ויערכו איתם מלחמה ויפלו מתי מספר מאנשי יהודה.

44 ודוזיטיוס היה רוכב מהיר ואיש חיל מגדוד בקינרס, ויפגע בגורגיאש ויתפשהו באדרתו, ויריצהו בזרוע עוזו לתפשו חי.

45 וירץ רכב טרָקי לקראתו, ויקצץ זרועו משכמו וישמטהו, וימלט גורגיאש עיר מורשה.

46 והאנשים מגדוד עֶזרון לא חדלו להלחם עד כי רפתה ידם וייעפו.

47 ויקרא יהודה אל ה' לעמוד לימינו ולריב את ריבו.

48 וכל העם נשאו את קולם קול גדול בלשון עמם וישירו לה'.

49 ויפלו בחתף על אנשי גוגיאש, ויניסום.

50 ויאסוף יהודה אחרי כן את אנשיו וייסע לעיר עדולם.

51 ויהי כי קרב יום השביעי ויתקדשו כמשפט לעשות את השבת.

52 ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו.

53 נלכה נא ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם.

54 ויהי בהפשיטם את בגדיהם, וימצאו על כל חלל מתחת למדו מפסילי גילולי יבנה אשר חרם הם בישראל, וידע כל העם על מה נפלו בחרב אויביהם.

55 ויברכו כולם את ה' השופט בצדקה והמוציא תעלומות לאור יומם.

56 ויחלו את פניו ויאמרו, אנא שא נא פשעינו והסתר פניך מחטאינו.

57 ויזהר יהודה את העם ויאמר, הישמרו מכל דבר פשע, הנה עיניכם הרואות כי האנשים האלה נספו בחטאתם.

58 ויקח מהם תרומה לה' אלפים דרכמונים כסף, וישלח אותם ירושלימה להקריב מהם קרבן אשם לה', ולכפר על נפשות המתים.

59 ותחשב לו לצדקה, כי לולא האמין כי יעיר אלוהים את רוחו על כל ישני עפר, כי עתה תפילתו תועבה לכפר בעד המתים.

60 ובזאת הזכירם כי נוצר ה' את חסדו לכל המתים באמונתו ולמייחלים לחסדו, ויצו להקריב אשם בעדם לנקותם מפשעם.